תלמוד ירושלמי בבא בתרא ג׳:ד׳

4 משנה: כָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה אֵינָהּ חֲזָקָה. כֵּיצַד אָמַר לוֹ מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלִּי. שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר מֵעוֹלָם אֵינָהּ חֲזָקָה. אַתָּה מָכַרְתָּה לִי אַתָּה נָתַתָּה לִי מַתָּנָה הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְהַבָּא מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה אֵינוֹ צָרִיךְ טַעֲנָה.

5 הלכה: כָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה כול׳. וְצָרִיךְ חֲזָקָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאוֹמֵר לַחֲבֶירוֹ. שָׂדֶה זוֹ כול׳. כְּהָדָא. רְאוּבֵן אוֹכֵל שָׂדֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ וְהֵבִיא שִׁמְעוֹן עֵדִים שֶׁמֵּת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. מַפְקִין לָהּ מֵרְאוּבֵן וִיהָבִין לְשִׁמְעוֹן. אֶלָּא הָלַךְ רְאוּבֵן וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁלֹּא מֵת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. אֲנָא אַפִּיקְתֵּיהּ מֵרְאוּבֵן אֲנָא מַחֲזִרֶנָּה לֵיהּ. רַב אָמַר. כְּשֶׁנָּתַתָּהּ עַל פִּי בֵּית דִּין נָתַתַּה. מִיכָּן וָהֵילָךְ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָיה.

6 מִי מוֹדִיעַ. אָמַר רִבִּי בָּא. עֵידֵי מִיתָה מוֹדִיעִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאֵין הָעֵדִים יוֹדְעִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם הַשָּׂדֶה בְחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ. מִיכָּן וָהֵילָךְ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָיה.